Villa Samuelוילה סמואל

The land lies on the western shore of the Sea of Galilee, between the old colony of Migdal and the water, at the northern edge of what was once the Melchett estate.

In 1921 Alfred Mond, the first Lord Melchett, toured the country with Chaim Weizmann and came to Migdal. After a Tu BiShvat planting on the shore in memory of Trumpeldor, he bought some two hundred dunams from Dr. Moshe Glikin, who ran the agricultural farm there. Villa Melchett rose on it between 1928 and 1931, with lawns that ran down to the waterline and avenues of palms along the shore. The pump house that still stands on this plot was built then, to draw water from the lake for the estate's gardens.

הקרקע שוכנת על חופה המערבי של הכנרת, בין המושבה מגדל לקו המים, בקצה הצפוני של מה שהיה פעם אחוזת מלצ'ט.

בשנת 1921 סייר סר אלפרד מונד, הלורד מלצ'ט הראשון, בארץ בלוויית חיים ויצמן והגיע למגדל. לאחר נטיעות ט"ו בשבט על החוף לזכר טרומפלדור רכש מד"ר משה גליקין, מנהל החווה החקלאית, כמאתיים דונם. וילה מלצ'ט נבנתה עליהם בין 1928 ל-1931, עם מדשאות שירדו עד קו המים ושדרות דקלים לאורך החוף. בית המשאבות שעודנו ניצב במגרש נבנה אז, לשאיבת מי השקיה מן הכנרת לגני האחוזה.

Lord Melchett died before the villa was finished. His daughter, Eva Violet, Lady Reading, inherited it and spent her springs and summers there through the 1930s. Her guests included George Bernard Shaw, Chaim Weizmann, David Ben-Gurion, Orde Wingate and Sir Herbert Samuel, the first High Commissioner of Palestine.

Among them was Samuel's daughter-in-law, Hadassah, and the two women became close friends. In 1945 Lady Reading gave Hadassah a piece of the estate at its northern corner, beside the pump house, on which to build a small house of her own.

הלורד מלצ'ט נפטר בטרם הושלמה הווילה. בתו, אווה ויולט, הליידי רידינג, ירשה אותה ונהגה לפוש בה באביב ובקיץ לאורך שנות השלושים. בין אורחיה היו ג'ורג' ברנרד שו, חיים ויצמן, דוד בן-גוריון, אורד וינגייט וסר הרברט סמואל, הנציב העליון הראשון בארץ ישראל.

ביניהם הייתה גם כלתו של סמואל, הדסה, ובין שתי הנשים נרקמה ידידות אמיצה. בשנת 1945 העניקה הליידי רידינג להדסה חלקה מן האחוזה בפינתה הצפונית, לצד בית המשאבות, כדי שתבנה עליה בית קטן משלה.

Hadassah Samuel (1897–1986) was born in Jaffa, the daughter of Yehuda Grazovsky, later Gur, the lexicographer whose Hebrew dictionary is still in use. She grew up in one of the first homes in the country where only Hebrew was spoken. Chaim Nachman Bialik wrote a poem for her twelfth birthday.

In December 1920 she married Edwin Samuel, son of the High Commissioner, at Government House in Jerusalem. She led WIZO in Palestine from 1933 to 1950, helped found agricultural schools for girls at Nahalal and Ayanot, and during the Second World War led the effort that brought some 3,600 Jewish women from the Yishuv into the British auxiliary services. She spoke Hebrew, Arabic, French and English, and by every account was a formidable presence.

"Not every Hadassah reaches a throne, but another kingdom is offered her: a kingdom of love." Bialik, on her twelfth birthday.

הדסה סמואל (1986-1897) נולדה ביפו, בתו של יהודה גרזובסקי, לימים גור, המילונאי שמילונו העברי עודנו בשימוש. היא גדלה באחד הבתים הראשונים בארץ שבהם דיברו עברית בלבד. חיים נחמן ביאליק חיבר שיר לכבוד יום הולדתה השנים-עשר.

בדצמבר 1920 נישאה לאדווין סמואל, בנו של הנציב העליון, בארמון הנציב בירושלים. היא עמדה בראש ויצ"ו בארץ ישראל בשנים 1950-1933, סייעה בהקמת בתי הספר החקלאיים לבנות בנהלל ובעיינות, ובמלחמת העולם השנייה הובילה את המהלך שהביא לגיוסן של כ-3,600 נשים יהודיות מן היישוב לחילות העזר הבריטיים. היא דיברה עברית, ערבית, צרפתית ואנגלית, ולפי כל עדות הייתה אישיות רבת עוצמה.

"לא כל הדסה למלכות מגעת, אבל יש עוד ממלכה של אהבה מוצעת." ביאליק, ליום הולדתה השנים-עשר.

The building permit was signed in September 1945 by Leopold Krakauer, one of the architects who brought modernism to the country. Solel Boneh undertook to finish the work within three months of marking out the site, and the final account was presented in March 1946. Every letter and contract is in Hadassah's name alone. In the documents it is simply "the house of Mrs. Hadassah Samuel".

It is a modest L-shaped house of some sixty-five square metres: one large room facing the lake and the cliffs of Arbel, a short wing of service rooms, two raised stone terraces shaded by pergolas of unworked timber, and a tall chimney of red Naaman brick with a weathervane cap. The Samuels came for weekends until the road through Nablus closed in 1948, and afterwards in the winter recess of the Hebrew University. Hadassah lent the house to air force pilots on leave; the chimney cap still carries their bullet holes.

The house has never been altered. Its terrazzo floors, wooden shutters, fireplace and joinery are the originals of 1946.

על היתר הבנייה חתם בספטמבר 1945 האדריכל לאופולד קרקאואר, מנושאי בשורת המודרניזם באדריכלות הארץ. חברת סולל בונה התחייבה לסיים את העבודה תוך שלושה חודשים מיום סימון הבניין, והחשבון הסופי הוגש במארס 1946. כל מכתב וכל חוזה נושאים את שמה של הדסה בלבד. במסמכים הוא נקרא פשוט "בית הגב' הדסה סמואל".

זהו בית צנוע בתצורת L בשטח של כשישים וחמישה מ"ר: חדר אחד גדול הפונה אל הכנרת ואל מצוק הארבל, אגף קצר של חדרי שירות, שתי מרפסות אבן מוגבהות שהוצללו במצללות מענפי עץ בלתי מעובדים, וארובה גבוהה מלבני נעמן אדומות ובראשה שבשבת. בני הזוג סמואל הגיעו לסופי שבוע עד שנסגרה הדרך דרך שכם ב-1948, ואחר כך בפגרת החורף של האוניברסיטה העברית. הדסה השאילה את הבית לטייסי חיל האוויר בחופשותיהם; כובע הארובה נושא עד היום את חורי הירי שלהם.

הבית לא שונה מעולם. ריצוף הטרצו, תריסי העץ, האח והנגרות הם המקוריים משנת 1946.